דפי הנצחה

ברכה ולורט ז"ל

01.04.1920 - 26.02.2009

שם האב: יעקב
שם האם: שרה
אחים ואחיות: ארג'יקה, איצה, זוזי, אדלקה ומרים.
בעל: יעקב ז"ל
ילדים: יאיר, נעמי פרנק,
נכדים: שחר ניר ורועי,אסנת ופיני יונתן ודניאל, תמיר, סמדר, רינת ואילה.

ברכה נולדה ב 1920 בכפר קטן בהונגריה. היתה הבת השלישית במשפחה של שש אחיות. הבית היה מועט אמצעים, אך חם ואוהב, ושררו בו יחסים טובים בין ההורים לבנות ובין הבנות עצמן. כשהיתה בת 12 עברה המשפחה לעיר מישקולץ.

בגיל 17 הצטרפה לקן "השומר הצעיר". אחיות אחרות היו חברות בתנועות המזרחי ובית"ר. על רקע הצטרפותה ל"שומר הצעיר" התנהלו בבית ויכוחים סוערים. בגיל 19 יצאה להכשרה ליד בודפשט בקבוצה שבה היו בין השאר אורי מרמלשטיין ונעמי זיו.

במרץ 1944 נכנסו הגרמנים להונגריה. כעבור חודש הוקם גיטו במישקולץ ובחודש יוני נשלחה המשפחה לאושוויץ. לאחר מספר חודשים באושוויץ נבחרה ברכה יחד עם ארבע מתוך חמשת אחיותיה לקבוצת בנות שנשלחה לעבוד בבית חרושת לנשק במערב גרמניה. שם עבדו וחיו בתנאים קשים ביותר. למזלן גרו ועבדו האחיות יחד ויכלו לתמוך אחת בשניה.

במרץ 1945 הגיע לאזור הצבא האמריקאי והגרמנים הוציאו את האסירים לצעדה של 50 ק"מ. מתוך כ 1000 נשים שיצאו לצעדה שרדו רק כ 200, וביניהן ברכה וארבע אחיותיה.

עם סיום המלחמה החלו הניסיונות לעלות ארצה. ב 1947 יצאה ברכה יחד עם קבוצה של "השומר הצעיר" לעבר הגבול עם איטליה, וחצתה אותו באופן בלתי לגלי. לאחר שהות של מספר חודשים באיטליה הפליגה הקבוצה באניית מעפילים "מורדי הגטאות".

האניה נתפסה בקרבת חופי הארץ ע"י הבריטים והועברה לקפריסין באפריל 1947. לאחר שהות של שנה בקפריסין הגיעה הקבוצה לארץ.

ברכה נשלחה לקיבוץ אפיקים, והחלה ליצור קשר מחודש עם הגרעין ההונגרי שעלה לעין-דור. בקיץ 1949 הגיעה לקיבוץ.

את יעקב בעלה הכירה ברכה עוד בתקופת ההכשרה בהונגריה. בשנת 1953 התחתנו ברכה ויעקב, ובשנת 1955 נולד בנם, יאיר. ב 1959 הגיעה נעמי פרנק לקיבוץ ונקלטה באהבה במשפחת ולוורט.

יעקב חלה בשנת 1979 ובמרץ 1980 הלך לעולמו.
בקיבוץ עבדה ברכה כמטפלת ובגן הירק. שנים רבות עבדה במטבח הילדים והחברים, ולבסוף במתפרה.

ברכה הלכה לעולמה ביום ה' 26.2.09.
יהי זכרה ברוך.

יצא לי בזמן האחרון לחשוב, כיצד מסכמים עולם שכך נגמר פתאום...

סבתא ברכה- אמא שלי. קטנה בקומתה עולם ענק בנשמתה.ככל שאני גדלתי והיא קומתה שחה, כך גדלה נשמתה. (או שאני למדתי אותה יותר ויותר- ועדיין לא למדתי הכל)

אינני יודע היכן התמלא ליבה בכל הטוב שנתנה היא כל הזמן, נראה שבית משפחת גרטנר בכפר הקטן סלונה בהונגריה הוא המקור- מכירים אנו אותן, את בנות גרטנר, הן דומות בנתינתן.

מהכפר עברה המשפחה לעיר מישקולץ. מצבה הכלכלי של המשפחה לא היה טוב והבנות נרתמו לעזרה ובניצוחה של ארג'יקה תרמה כל אחת כפי יכולתה בעבודות התפירה, התיקונים, וחלוקת הבגדים.
כאן גם מצאה כל אחת מהאחיות את דרכה... אמא הלכה לשומר הצעיר והחל רומן שסופו כאן בבית הקברות של קבוץ עין דור.

שש האחיות הובלו יחד עם אלפי היהודים מהגטו בעיר אל מכונות המוות באושוויץ פולין כשכולן מגויסות ע"פ מצוות האם לשמור על מרים האחות הקטנה. ועכשיו מרים רק את נשארת, הן הצליחו במשימה, שמרו עליך הכי טוב שאפשר ועכשיו אנחנו ננסה להמשיך במשימה זו כדי למלא את צוואתה של אמא- שמרו על הקשר בינכם!! בדרך נס יצאו חמש האחיות מהתופת.
ז'וז'י אחותם, לא חזרה משם.

עוד שנה בקפריסין והארץ המובטחת כבר הרבה יותר קרובה. השחרור בעזרת השליח מאפיקים משאיר את אמא שנה בקבוץ כי כך היא הבטיחה לו ורק אז היא ממלאת את חלום ההגשמה השומרי ומצטרפת אל קבוצת ההונגרים בקבוץ עין דור ומתחדש קשר ישן מימי ההכשרה עם אבא והם בונים להם בית בעין דור.

נולדתי לתוך משפחה מאושרת. מעולם לא שמעתי אותם צועקים או רבים ובאמת איך אפשר לריב איתה?
נכון שבתעודת זהות של אמא רק אני מופיע אבל הבית היה תמיד מלא ילדים, חברים שלי ואלה שבאו ונהיו לי לאחים והם חלק בלתי נפרד מהמשפחה וזו אמא- סבתא לכולם!!
לא קלה הייתה ילדותה והתבגרותה ובהמשך גם אני לא תמיד הקלתי לה את דאגותיה ואלי גם יצרתי כאלה רק כדי לראות עד לאן? ותמיד האור בעיניים כשאני בא מבלי להודיע, לבד או עם חברים. המקרר הקטן תמיד מלא ומספיק לכולם, רק שלא יחסר לאף אחד.

אמא לא תמיד השלימה עם רעיון הקבוץ ואינני יודע אם הייתה חוזרת עליו.

אני כן יודע שאת הבית בנתה פה ונתנה לו את כולה באהבה.

אני לא אשכחך. תודה ענקית לכולכם משפחה שלי.
יאיר.